שולחן ערוך (אבן העזר ה, יא, יד):
אסור להפסיד אברי הזרע, בין באדם בין בבהמה חיה ועוף, אחד טמאים ואחד טהורים,
בין בארץ ישראל בין בחוץ לארץ, וכל המסרס לוקה מן התורה בכל מקום....
והמסרס את הנקבה בין באדם בין בשאר מינים, פטור אבל אסור:
אסור לומר לגוי לסרס בהמה שלנו. ואם לקחה הוא מעצמו וסרסה, מותר. ואם הערים ישראל בדבר זה, קונסין אותו (ואפילו לא הערים, והגוי מכירו ומכוון לטובתו), ומוכרן לישראל אחר. ואפילו לבנו גדול מותר למוכרה, אבל לבנו קטן אינה מוכרה ולא נותנה לו:
תמצית מספר פניני הלכה של הרב אליעזר מלמד:
מגמת הבריאה להוסיף חיים
בעולם, וכפי שנאמר לאחר בריאת הדגים והעופות (בראשית א, כב):
"וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלוֹהִים לֵאמֹר פְּרוּ וּרְבוּ".
כהמשך לזה אסרה התורה פעולת סירוס. היינו פעולה שפוגעת באחד מאיברי ההולדה של אדם
או בהמה, חיה ועוף. וכל המסרס אחד מהם, עובר על איסור תורה שעונשו מלקות (ויקרא
כב, כד; שו"ע אה"ע ה, יא).
איסור סירוס מהתורה נאמר לגבי זכרים שאיברי ההולדה שלהם גלויים ואותם היו רגילים לסרס, אבל סירוס נקבות לדעת רוב הפוסקים אסור מדברי חכמים. ויש אומרים שגם נקבה אסור לסרס מהתורה, אלא שאין לוקים על סירוס נקבה. ומנגד יש אומרים, שגם מדברי חכמים אין איסור לסרס נקבות, אבל כיוון שאסור לצערן ממילא אסור לסרסן, כי הסירוס כרוך בכאב רב, ואם יסרסו אותן בלא צער – אין איסור.
וכן אסור לשכור גויים
שיסרסו בעלי חיים.
וגם את הנקבות אסור לדעת רוב הפוסקים לסרס מדברי חכמים.
לפיכך ניתן להציע, שמעת לעת יפזרו ברחובות מזון טעים לחתולים ובתוכו גלולות למניעת הריון, וגלולות אלו ימנעו את הביוץ והייחום של החתולות, ועל ידי כך אוכלוסיית החתולים תצטמצם.
וזו העצה הנכונה גם למי שאינו רוצה שהכלבה שלו תתעבר, שייתן לה גלולות למניעת הריון. בשעת הדחק, אפשר שיהודי יעקר כלבה או חתולה נקבה על ידי זריקה או סתימת חצוצרות. או שווטרינר גוי יסרס אותה בניתוח.
מאת מכון התורה והארץ:
א. אין לסרס או לעקר בעלי חיים על ידי הוצאת איברי ההולדה (איברי המין) שלהם, אולם סירוס ועיקור הורמונליים זמניים מותרים.
ב. כשאין אפשרות לבצע טיפול הורמונלי, מותר להמית בעלי החיים המשוטטים.
ג. אם אי אפשר לבצע טיפול הורמונלי, ניתן לומר לווטרינר גוי להוציא את איברי המין של נקבה בלבד.