התירו לגדל כלבים כאשר יש מטרה, כגון לגדל
כלבים לצורכי אבטחה במקומות ספָר, לצורכי נחיית עוור, או לצורך טיפולי, וכדומה.
אסור לגדל כלב המהווה סכנה לבעליו או
לציבור, ובנוסף מובא בגמרא: "תנו רבנן: לא יגדל אדם את הכלב - אלא אם כן קשור
בשלשלת" החשש שמא אישה בהריון תיבהל ויגרום לה חלילה להפלה.
מובא בגמרא במסכת בבא קמא (טו,ב) רבי נתן אומר: מניין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו...? תלמוד לומר "לא תשים דמים בביתך". וראו בגידול כלב מניעת חסד כי יפחדו להיכנס לבית ולבקש סיוע.
גידול כלב לצרכי שעשוע
בגמרא מובא שמותר לגדל כלבים קטנטנים,
וכך כתב בהגהות מימוניות: "כלב שאינו רע מותר לגדל",
אך יש ששללו זאת כשאין צורך. כך לדוגמא כתבו היעב"ץ ושו"ת שבט הלוי
לסיכום:
כשיש צורך כל שהוא, צורך טיפולי או אף למנוע בדידות אצל אנשים החיים לבד, ההכרח לא
יגונה במגבלות שלא יבהיל ושלא יינזקו השכנים.
כניסה עם כלב נחייה לבית הכנסת
כתב בשו"ת אגרות משה שמוכח מהגמרא
בירושלמי שמותר להיכנס עם בעל חי לבית הכנסת. ולכן התיר להיכנס עם כלב נחייה.
לעומתו בשו"ת חלקת יעקב ובילקוט יוסף פסקו לאסור להכניס כלב נחייה לבית הכנסת.
כניסה עם כלב נחיה לעיוור לרחבת הכותל
לצורכי תפילה
בשו"ת שערי ציון אסר. והתיר להיכנס רק לרחבה העליונה.
ואילו הרב אביגדור נבנצל רבה של העיר העתיקה התיר להיכנס עם הכלב לכותל למי שאין
לו אפשרות להתפלל ללא כלב הנחייה.
לצאת עם כלב נחייה מחוץ לעירוב
בילקוט יוסף התיר לצאת עם הכלב אבל עם מקל אסור.
והסביר הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל כי בכלב
אין איסור יציאה מחוץ לעירוב שהרי הכלב מוביל את העיוור, ולא העיוור מוביל את הכלב.